ברטנורא על משנה טהרות ט׳:א׳

1 זֵיתִים מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה. לִהְיוֹת מֻכְשָׁרִים בַּשֶּׁמֶן הַיּוֹצֵא מֵהֶן:

2 זֵעַת הַמַּעֲטָן. כְּלִי שֶׁנּוֹתְנִים בּוֹ אֶת הַזֵּיתִים וְהֵן נִכְמָרוֹת שָׁם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְהוֹצִיא שֶׁמֶן. לְשׁוֹן עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב אִיּוֹב כא:

3 אֲבָל לֹא זֵעַת הַקֻּפָּה. דְּקֻפָּה אֵינָהּ מַחֲזֶקֶת הַמַּשְׁקִין, וְהַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מֵהֶן הוֹלֵךְ לְאִבּוּד, וְלֹא נִיחָא לֵיהּ, וְאֵין מַכְשִׁיר הַזְּרָעִים לְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא מַשְׁקֶה דְּנִיחָא לֵיהּ, דִּכְתִיב ויקרא יא וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע, כְּתִיב יִתֵּן וְקָרִינַן יֻתַּן, יֻתַּן דּוּמְיָא דְּיִתֵּן, מַה יִּתֵּן דְּנִיחָא לֵיהּ אַף יֻתַּן דְּנִיחָא לֵיהּ:

4 שִׁעוּר זֵעָה שְׁלֹשָׁה יָמִים. דְּמַשְׁקֶה הַיּוֹצֵא תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ חָשׁוּב שֶׁמֶן אֶלָּא מֹחַל בְּעָלְמָא וְאֵינוֹ מַכְשִׁיר, שֶׁאֵין מַכְשִׁירִים לְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא שִׁבְעָה מַשְׁקִין בִּלְבַד, וְהֵן יַיִן מַיִם שֶׁמֶן דְּבַשׁ חָלָב טַל דָּם:

5 מִשֶּׁיִּתְחַבְּרוּ שְׁלֹשָׁה זֶה לָזֶה. דֶּרֶךְ הַזֵּיתִים מִתְחַבְּרִים זֶה לָזֶה כְּשֶׁשָּׁהוּ בַּמַּעֲטָן:

6 מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן. מְלֶאכֶת הַכְנָסָתָן. דְּכָל זְמַן שֶׁדַּעְתּוֹ לְהָבִיא עוֹד זֵיתִים מִמָּקוֹם אַחֵר לְהוֹסִיף עַל אֵלּוּ, אֵין הַזֵּעָה מַכְשִׁירָתָן, מִשּׁוּם דְּלֹא נִיחָא לֵיהּ. וּמִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן, אֲפִלּוּ בֶּן יוֹמוֹ מַכְשִׁיר. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁחֲכָמִים אוֹמְרִים כִּדְבָרָיו: